תנועת תשובה של גאולה מו"ר הרב יצחק גינזבורג

אנו בדור של תשובה. אולם הגיע הזמן לעבור מתשובה של הרבה יחידים לתשובה של הציבור היהודי.

ברוך ה', אנו נמצאים בתקופה של תשובה! פעם היו אלו בודדים, אחר כך עשרות, ועד למאות ואלפים במעגלים רחבים הגדלים והולכים. זו כבר תופעה, זו כבר תנועה. בגוונים שונים, מזרמים שונים, מציבורים שונים ובשמות שונים. הם באים, מתקרבים ומתחזקים, חוזרים ושבים אל ה' – "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה'". 

הכמות גדלה והולכת. אולם נראה שכעת הגיע הזמן שהגידול בכמות יהפוך לגידול באיכות. תנועת התשובה יכולה וצריכה לעבור שלב, לשנות פאזה ולהיכנס להילוך גבוה.

כאשר כמה יהודים מתקבצים יחד זהו גידול בכמות. אולם כאשר מוסיפים להתקבץ, עוד אחד ועוד אחד, עד לעשרה יהודים – לפתע הגידול בכמות הופך להיות גם גידול באיכות! עשרה יהודים הם הרבה יותר מאחד כפול עשר. עשרה יהודים אינם עשרה יחידים אלא מהות אחרת, גדר חדש של ציבור, ציבור שיש בו השראת שכינה שמאפשרת תפילה בציבור וכדו'. השראת השכינה הזו כלל לא התחילה כל עוד היו רק תשעה. רק העשרה מהווים איכות אחרת לגמרי, "קפיצת מדרגה" ממש!

נתבונן עוד בדוגמא הזו ונלמד ממנה לענייננו: ההבדל הבולט בין תפילת היחיד לתפילה בציבור הוא ההבדל בין התפילה בלחש לתפילת שליח-הציבור בקול רם. טעם הדבר מבואר בספרי הקבלה שבזמן התפילה בלחש "יש פחד ואחיזה לחיצונים והקליפות" אבל בחזרת הש"ץ כבר "אין פחד מן הקליפות ולכן אומרים אותה בקול רם", כלשון האר"י הקדוש.

דהיינו, אדם הבא לבקש דבר מאת המלך וירא מכל הנמצאים בהיכל המלך שמא יקטרגו עליו או יבלבלו אותו, הריהו ניגש סמוך למלך ומדבר אליו בלחש. כך גם בתפילת לחש; אנו נמצאים ב"סביבה עוינת", העולם שסביבנו מתנגד לקדושה ולכן עלינו לגשת אל המלך בלחש ולשטוח איש איש את בקשתו המיוחדת. אפילו מליון יהודים המתפללים כל אחד בביתו ואינם מצטרפים למניין, הרי התפילה של כל אחד היא בקשה פרטית בתוך עולם שה'קליפות' שולטות בו, גם אם זו תפילת "ובנה ירושלים עיר הקודש".

אבל אם מתברר לפתע שכל העומדים לפני המלך באו לבקש את אותה הבקשה, הרי הם יכולים לפנות בקול רם באין מפריע, ואז האחד הנבחר מתוכם יאמר את דברו בשם כולם. כך גם כאשר עשרה יהודים מתפללים יחד במניין, אזי כל המציאות הסובבת אותם הופכת להיות כלי מתאים לאמירת דברים שבקדושה בקול רם. אז יש השראת שכינה המטהרת את כל האווירה ומסלקת את הפחד מן ה'חיצונים'. הקדושה שולטת כאן! אז בוחרים אחד מן הציבור, שליח הציבור, שאומר בקול רם את דברי הקדושה וכולם עונים אמן ויוצאים ידי חובתם.

כעת נחזור לנושא שלנו: בשלב הראשון, החזרה בתשובה היא בעיקרה תופעה של יחידים. יהודי ועוד יהודי ועוד יהודי המתקרבים לקב"ה ומקבלים עול מלכות שמים. הרבה יהודים שעדיין נמצאים איש איש בביתו, כל אחד משתדל לתקן בעיקר את עצמו ומשפחתו, ובמקרה הרחב יותר גם את הקהילה הקרובה אליו. אבל ההרגשה הכללית היא שהמציאות החיצונית נמצאת בשליטת הקליפות: הרחוב מלא דברי כפירה ותאוות, התקשורת הכללית דומה יותר לביב שופכין, התרבות הרווחת ברובה אינה אלא "תרבות אנשים חטאים", והמערכות השונות של השלטון מנוכרות לכל דבר יהודי. היהדות יכולה להתקיים בתוך הבית או המסגרת הקרובה, ואינה יכולה להישמע בחלל הרועש שבחוץ.

אולם עלינו לעבור לשלב הבא: הגידול המבורך בכמות של החזרה בתשובה צריך להוליד גידול מהותי באיכות. מהרבה אנשים החוזרים בתשובה צריכה להיווצר מציאות חדשה שבה התורה והקדושה יכולות להישמע בקול רם ב"רשות הרבים" הציבורית!

הצעד הראשון יהיה שמתוך הזרם העצום של תנועת התשובה, בשיתוף עם "העולם הדתי הותיק", תתחיל להתגבש מנהיגות שמדברת בקול רם וצלול בשם התורה, הקדוּשה והאמונה, בשם היהדות והיהודים. כידוע עיקר המנהיגות תלויה בכח הדיבור ("מלכות פה" בלשון הקבלה), והמנהיג נקרא בלשון חז"ל דַבָּר, "דַבָּר אחד לדור". מנהיגות אמיתית ואמיצה תהיה כשליח הציבור האומר את התפילה בקול רם בשם כל הציבור ולמענו.

כאשר יתחיל להישמע הקול הזה, יתחיל ממילא תהליך של שינוי במציאות החיצונית. דבר התורה ישמע לא רק בקשר לבית היהודי הפרטי אלא גם ביחס לכל ענייני הציבור: כיצד צריכה להתנהג חברה שלמה, עיר שלמה ומדינה שלמה על פי התורה, מה אומרת התורה על מדיניות הפנים ומדיניות החוץ, הביטחון והאוצר, ועוד ועוד.

בזכות החוסן הפנימי והאמת הבוקעת מפיה של המנהיגות היהודית, יעלם הפחד מן העיסוק במרחב החיצוני. בעקבות זה, השלטון הזמני והרעוע של "הקליפות והחיצונים" ילך ויתמסמס ובמקומו תתחיל לקום ממלכת הקדושה. על תשובה כזו, ההולכת ומשפיעה כלפי חוץ לתיקון העולם, נאמרה ההלכה ברמב"ם: "כבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין".

ולסיום, לא רק שהתשובה של היחידים תהפוך לתשובה של ציבור, אלא גם ענייני הציבור עצמם יעלו מדרגה: לא רק תיקון לבעיות הציבור כפי שהן נראות כיום, אלא התקדמות לקראת יעדים חדשים ומשימות חדשות, "ילכו מחיל אל חיל" מעבר לקו-האופק שניתן לראות כעת. זהו עניינו של מלך המשיח, שמוליך קדימה את עם ישראל ואת העולם כולו. "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד".