1

חן המקום יוסף פלאי

סדרת מאמרים לסגולתה של שכם עיר הברית ומקום קבר יוסף הצדיק. התפרסמו בחוברות הישיבה.

הקשר למקום מסויים בארץ הקודש, הוא דבר הנצרך ללימוד, לעמוד על סגולת המקום ולשמוע את התורה המיוחדת הטמונה בו. ככל שנגלה את חִנּוֹ של המקום, כן נזכה לרשת אותו ולשבת בו - "חן מקום על יושביו" (סוטה מז, א). בסדרה זו נביא בע"ה כל פעם משהו מסוד המקום. 

פרק ראשון
בשכם ברית התורה

בראשית דרכו של אברהם אבינו בארץ נאמר "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה"  [א]. ופירש רש"י:

אלון מורה - הוא שכם. הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה.

וכיוצא בזה נאמר בזוהר הקדוש  [ב]: "עד מקום שכם, דא בי כנישתא [בית הכנסת]. עד אלון מורה, אלו בתי מדרשות דאולפין ומורים תמן [שמלמדים ומורים שם] תורה ברבים"[ג].

וביאר בשפתי-חכמים בשם מהרש"ל: "דקשה לרש"י... כיון דשכם הוא למה קראו אלון מורה? ומפרש הראהו הר גריזים והר עיבל ושם כתב אלון מורה בפרשת ראה ששם קבלו וכו'. כי אלון לשון אָלָה, ומורה לשון הוראה וזהו תורה".

והמהר"ל (בגור אריה) הוסיף:

ואם תאמר למה הראה לו מקום הר גריזים והר עיבל יותר משאר מקומות? אם בשביל קבלת התורה, די הוי כשיאמר לו הדברים בעל פה, ולמה הוצרך להראות לו? אלא נראה שהראה לאברהם מעלת הארץ שבא לשם, שיש מקומות בארץ ישראל קשורים במעלה העליונה הן לברכה הן לקללה, והראה לו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו התורה על ידי ברכה וקללה, ואיך אלו המקומות קשורים בכח האלהים למעלה.

הוי אומר, קבלת התורה בשכם מורה על מעלת המקום. וכן כתב בספר מעבר יבוק[ד]:

ואין תורה לישראל אלא ע"י סוד החלקה זאת ששם הר גריזים ועיבל.

על מעמד קבלת "שבועת התורה" (כלשון רש"י) נצטוו ישראל בפרשת ראה ובפרשת כי תבא, וקיימו על ידי יהושע בן נון ככתוב בספר יהושע (פרק ח). ושני חלקים למעמד: ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל, ובניית המזבח וכתיבת התורה בהר עיבל. וכך נאמר במשנה סוטה:

ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה... ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון, והלויים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן. הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון...

מעמד הברכות והקללות הוא "מהדורה חדשה" של קבלת התורה, מיד עם הכניסה לארץ ישראל. בעוד שבהר סיני ניתנה התורה "מלמעלה למטה", מאת ה' שירד על הר סיני, הרי בשכם ישראל מקבלים על עצמם את התורה באלה ובשבועה – ברוך וארור – בעניית 'אמן'. "בשלשה מקומות נתנה תורה לישראל: בסיני באהל מועד ובהר גרזים ובערבות מואב ובכל אחד נכרתה ברית"[ה]. 

וכבר עמדו על כך שצורתו של מעמד הברכה והקללה הפוכה ממעמד הר סיני: שם עמדו ישראל בתחתית ההר, וה' השמיע את התורה מלמעלה בקולות וברקים. וכאן עומדים ישראל על ההרים מכאן ומכאן, והכהנים והלויים משמיעים את התורה מן העמק למטה [כמו שכתוב בחוברת "טבור הארץ", מאת ר' ישראל אריאל נ"י, ושם הוסיף להסביר: "תורה בעיקרה היא מלמעלה למטה. אך כאן מתגלה תביעה הפוכה, התורה נתבעת ממעמקי המציאות. ובאמת זוהי מהותה של תורה וגודל חידושה, אשר כשם שלא ניתנה למלאכי השרת כך לא ניתנה להולכי מדבר, אלא לדרי מטה המקדשים שמו בלב לבו של עולם העשיה"]. כמובן שיש להוסיף לכך את ההשוואה בין מעמד בניית המזבח ע"י משה לרגלי הר סיני, לבין מעמד בניית המזבח בהר עיבל.

עם קבלת התורה בשכם, נעשו ישראל ערבים זה לזה:

"והנגלות לנו ולבנינו" – לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים. נקוד על "לנו ולבנינו" לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה[ו].

ותלמיד הישיבה האהוב, ר' הלל אליהו ליברמן הי"ד, חקק את השורות הבאות בתוך הפיוט "שירת שכם", שם הקביל את הערים – מירון, שכם, ירושלים, חברון (ראשי תבות משיח) – לארבעת הכתרים השנויים במסכת אבות "רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן":

כֶּתֶר מַלְכוּת בְּחֶבְרוֹן
כְּהוּנָה לַמִּקְדָשׁ בְּצִיּוֹן
שֵׁם טוֹב בַּר יוֹחַאי בְּמֵירוֹן
וּבִשְׁכֶם בְּרִית הַתּוֹרָה

- כתר תורה בשכם, כמבואר; כתר מלכות בחברון, עיר מלכותו הראשונה של דוד המלך; כתר כהונה בירושלים, עיר הקודש והמקדש; וכתר שם טוב במירון, שם טמון רשב"י ששנה משנה זו.

ונסיים בשורות הפתיחה והפזמון החוזר של "שירת שכם" לר' הלל הקדוש:

אוֹחִיל יוֹם יוֹם אֶשְׁתָאֵה
עֵינִי תָּמִיד צוֹפִיָּה.
אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה
עִיר שְׁכֶם כֶּתֶר תּוֹרָה.


[א] בראשית יב, ו.

[ב] ח"א פ, א.

[ג] ומן הראוי לספר כאן שלפני שנים, כאשר בשרו לרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על הקמת ישיבה בחברון עיה"ק, אמר הרצי"ה "בשכם צריך להקים ישיבה!".

[ד] חלק אמרי נעם פרק כז.

[ה] רש"י ברכות מח, ב.

[ו] רש"י דברים כט, כח.