על חלקת השדה יוסף פלאי

מבוא קצר על "חלקת השדה" שבה נמצא קבר יוסף.

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג, יח-כ). זהו המקום השני בארץ ישראל שנקנה בכסף מלא, לאחר מערת המכפלה שקנה אברהם אבינו בחברון.

יוסף הצדיק, שקבל את שכם לנחלה, ציוה את אחיו להעלות את עצמותיו ממצרים ולקברם ב"חלקת השדה" הזו. וכך עושים צאצאיו, ככתוב בסיום ספר יהושע: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה". כך הופכת "חלקת השדה" גם ל"קבר יוסף".

פני העיר

עד עצם היום הזה, אנו מזהים בודאות את מקומו של קבר יוסף הצדיק – הן בזכות המסורת העוברת מדור לדור, והן בזכות תאור המקום במקורות. חומר רב נכתב בנושא, ולאחרונה סיכם את הדברים ידידנו הד"ר יואל אליצור נ"י – מטובי החוקרים-תלמידי-החכמים העוסק בחקר הארץ ובישובה – במאמר שנקרא "על האותנטיות של 'חלקת השדה' - קבר יוסף". כאן נביא בקצרה את עיקרי הדברים.

תאור המקום: יעקב אבינו בא לעיר שכם מצד מזרח (באחת הדרכים הראשיות העולות מבקעת הירדן), וכשהגיע אל מול העיר – חנה שם וקנה את מקום חנייתו. בתקופתנו נתגלה ונחשף תל שכם העתיקה, והנה קבר יוסף נמצא למרגלות תל זה מצד מזרח, וליתר דיוק, כ-50 מ' מזרחה משרידיו המרשימים של השער המזרחי בתל שכם.

הוי אומר, קבר יוסף במקומו הידוע לנו, מתאים בדיוק למיקומה של חלקת השדה – בצד המזרחי של העיר שכם העתיקה.

המסורת

המסורת על קבר יוסף – במקומו הנוכחי – עברה אף היא בכל הדורות כדבר ידוע ומוסכם. אמנם בתקופת הבית השני לא היה ישוב יהודי בשכם, אך גם הכותים-השומרונים וגם הנוצרים הכירו בחשיבות המקום, ומהם נותרו בידינו כמה עדויות ישירות על קבר יוסף.

גם יהודים היו מגיעים לאזור מפעם לפעם, והמשיכו לשמור על הקשר למקום. לא לחינם אמרו רבותינו בתקופת המשנה והתלמוד: "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה" – "אמר רבי יודן בר סימון, זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף" (בראשית רבה עט, ז).

הרומאים בנו עיר חדשה כ-2 ק"מ ממערב לשכם העתיקה, וקרו את שמה ניאפוליס (ומכאן השיבוש הערבי נבלוס) – שמקומה ב"קסבה" של היום. בתחילה עוד היה ניכר מקום העיר העתיקה, וכך נכתב בספר האונומסטיקון לאוסביוס, מלפני כ-1700 שנה: "שכם, עיר יעקב, היום חרבה, ומראים את המקום בפרוורי ניאפוליס, שם נראה גם קבר יוסף".

בהמשך הזמן, נתכסה תל שכם העתיקה ונשכח, אך גם בדורות הבאים – בתקופה הביזטית ובמהלך ימי-הביניים – הוסיף להשתמר מקום קבר יוסף במקומו הנוכחי [דרך אגב, בשלב מסוים החליטו השומרונים, כצפוי, 'לזהות' את "חלקת השדה" ליד הכניסה לשכם החדשה, ניאפוליס... אך את קבר יוסף כבר לא יכלו להזיז ממקומו].

קיימות עדויות רבות של עולי-רגל מימי-הבינים אשר פקדו את קבר יוסף במקומו הידוע לנו, כמו למשל עדותו של מנחם בן פרץ החברוני משנת ד'תשע"ה (1215 לסה"נ): "ומשם הלכתי לשכם וראיתי קברו של יוסף הצדיק בן יעקב אבינו בין שני עמודים של שיש, אחד לראשו ואחד לרגליו". ונוסע אחר – בערך משנת ה'מ (1280) – מתאר: "עד היום הזה, מצויים שני העמודים בקבר יוסף, ויש אומרים כי הם מציינים את אפרים ומנשה". אותם שני עמודים נמצאים בקבר יוסף עד עצם היום הזה!

ולבסוף, המוסלמים: אלה מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת לקבר יוסף, ולא ראו בו "אתר קדוש" להם (שלא כמו מערת המכפלה). לכן לא מפליאה העובדה שבחדשים האחרונים השחיתו המוסלמים את המקום הקדוש וחיללוהו!

פנימיות העיר

כמובן שאיננו מסתפקים במחקר היבש על אודות שכם וקבר יוסף, אלא מבקשים לגלות גם מעט מסודו של המקום הזה. אף בנושא זה מצוי חומר רב, וכאן נביא מעט-מן-המעט ממה שכתב ר' ישראל אריאל נ"י בחוברת "טבור הארץ – לשבחה של עיר הברית" [מופיע כאן באתר].

"אינו דומה מי שבא לדבר בשבחה של שכם למי שבא לדבר בשבחן של שאר ערים מצויינות שבארץ ישראל... שכם, עיר שהזכרונות הגנוזים בה אינם מעוררים געגועים וחיבה דוקא, לפחות לא ברגע הראשון.. 'מקום מועד לפורענות'... 'בשכם נפישי רוצחים' [רבים הרוצחים].. ובזוהר הקדוש נאמר כי שכם נחלת עשו בארץ ישראל...

אלא שכל אלו לא יוכלו לגזול משכם את מרכזיותה ואת חשיבותה כעיר מפתח לכל ארץ ישראל... שכם טבור הארץ ועיר המקלט האמצעית, ראשונה לכניסה, ראשונה לכיבוש, ראשונה לנחלה... בשכם מבכירה תודעת ישראל את עצמם כעם [בפרשתנו: 'כי נבלה עשה בישראל'], ובה אף מתבררת קדושת ישראל וקדושת בריתו אשר חתם בבשרנו. שכם עיר הברית, שם נכרתת ברית הברכה והקללה על התורה... שכם עיר עבודה, בה שלשה מזבחות... שכם אף עיר שניצני מלכות צצים בה... – כל השבחים הללו מצטרפים ביחד להבחין בשכם עיר ראשונית בכל הנוגע לאבני היסוד של כסא ה' בעולם: תורה ועבודה, עם וארץ ומלכות.

ההתרשמות הראשונית משפע העובדות ורבוי הכיוונים היא התרשמות של ניגודים ושל שניוּת, עיר בין שני הרים, מטלטלת בין ברכה לקללה.... אמנם, קושי וחשיבות אינם ניגודים באמת, אלא שני צדדים של אותה מטבע. דברים חשובים באמת מטבעם יהיו כרוכים בקשיים... טבעו של עולם הוא כי היכן שיש כוחות עצומים יותר, שם יש יצרים חזקים יותר, והגדול מחברו יצרו גדול הימנו. כל מה שאמת יסודית יותר עומדת להגלות, עליה להפגש במונעים רבים יותר, כי כולם חפצים להתברר בהתבררותה ולהגאל בגילויה".

עד כאן מתוך הפרק הראשון של "טבור הארץ". המעיין ביתר הפרקים יוכל ללמוד ולהעמיק יותר בעניינה של שכם, גם מתוך מבט-עומק על בעיות דורנו.