מכתב ברכה לשנת תשע"ב מו"ר הרב יצחק גינזבורג

ברכה מיוחדת המיוסדת על רמזים לשנה החדשה: תשעב בגימטריא "אעשה לו עזר כנגדו", "עבר הוה עתיד", ועוד.

בע"ה, חדש הרחמים והסליחות תשע"א

מכתב ברכה לשנה החדשה
הרב יצחק גינזבורג שליט"א

השנה הבאה עלינו לטובה, שנת תשע"ב, היא שנת "אעשה לו עזר כנגדו" – ביטוי עיקרי המופיע בתורה בבריאת אדם וחוה. בריאת האדם – תכלית הבריאה כולה – היתה בראש השנה, "זה היום תחילת מעשיך", ובכל ראש השנה האדם כביכול נברא מחדש, ואיתו העולם כולו. ממילא, בכל ראש השנה חוזר התהליך של השלמת בריאת האדם ביצירת האשה, "זכר ונקבה בראם ויברך אֹתם ויקרא את שמם [יחד] אדם". כן מבואר גם בכוונות הימים הנוראים על פי הקבלה, שכללות הכוונות של ראש השנה, עשרת ימי תשובה, סוכות ושמיני עצרת היא בסוד תהליך הנסירה והחזרת פנים בפנים עד לזיווג השלם בין ז"א ונוקביה, המרומז בסיפור בריאת אדם וחוה.

שלש מערכות יחסים בבית

הביטוי "אעשה לו עזר כנגדו" מלמד את יסודות תיקון שלום הבית, וממנו נתברך בשנת תשע"ב בשלום בית אמתי ופנימי בכל בתי ישראל, עד לחתונה הגדולה באהבה בין הדוד והרעיה, הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

שלש המלים "לו עזר כנגדו" מתארות שלשה מצבים של יחס בין האשה והאיש (כמבואר באריכות בספר "שכינה ביניהם"):

"[אעשה] לו" רומז לקשר הנעלה ביותר בין האיש והאשה, "דודי לי ואני לו". חז"ל אומרים כי "'לו' זו אשה", והמצב הנעלה ביותר הוא כאשר האשה מסורה לגמרי "לו", לאיש הטוב והמסור;

פחות ממדרגת "לו" יש את המדרגה של "עזר". זהו המצב בו האיש "זכה" ואשתו היא העוזרת לו בכל עניניו. עזרה הדדית היא מעין שותפות, אך אין בה עדיין התמסרות והתאחדות גמורות;

המצב הנחות ביותר הוא כאשר האיש "לא זכה", שאזי אשתו היא "'כנגדו' להלחם [בו]", אלא  שבכך גופא היא עוזרת לו לזכות-להזדכך, להשפיל את גאוותו ולתקן את מעשיו.

צדיקים, בינונים ורשעים

ביחס של כנסת ישראל אל הקב"ה, שלשת מצבי ה"שלום בית" הללו מתארים את האנשים הנכתבים בשלשת הספרים הנפתחים בראש השנה – ספר של צדיקים, ספר של בינונים וספר של רשעים:

הצדיקים עובדים את ה' במסירות גמורה, ללא כל אינטרס אישי או צפיה לקבלת שכר. הם מסורים "לו" יתברך לחלוטין (וכן אמרו חז"ל כי ישנם לו צדיקים בכל דור ודור);

הבינונים עובדים את ה' מתוך מחויבות הדדית, אני עוזר לה' וגם הוא עוזר לי, לכן הם בבחינת "עזר" (וכן הבינוני חש תמיד כי נצחונו על היצר הרע אינו מובטח, ו"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו");

הרשעים פועלים "כנגדו" ועוברים על רצונו יתברך. אמנם, גם זו 'מערכת יחסים' עם ה', משום שבסתר לבם הרשעים פועלים כך מתוך הרגשה שה' אינו מתגלה בעולם בצורה מספיק בהירה ומזוככת, וחטאי הרשעים הם 'מחאה' מעוותת כנגד מצב זה. לכן, בסופו של דבר מובטחים אנו כי "לא ידח ממנו נדח", וגם הרשעים יעשו תשובה ויכוננו עם ה' שלום בית בעל אופי ייחודי משלהם, ו"במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

עבר, הוה ועתיד

מערכת זו של לו-עזר-כנגדו, צדיקים-בינונים-רשעים, מתקשרת לרמז נוסף של שנת תשע"ב. שנת תשע"ב כוללת את הזמן כולו, משום שהיא עולה בגימטריא עבר-הוה-עתיד. כל אחד משלשת סוגי הנשמות חי בתודעתו חלק אחד של הזמן:

הרשע הוא עבריין השקוע בעבר. הוא 'תקוע' בטראומות ומשברים שמצדיקים לדעתו את התנהגותו השלילית, ואין הוא יכול להחלץ מהמעגל של "עבירה גוררת עבירה";

הבינוני חי בהוה, כשמולו ניצבת בכל רגע נתון רק ההתמודדות הנוכחית בה עליו לנצח את יצרו הרע, מבלי לעשות חשבונות מה היה אתמול ועד כמה יצליח לעשות זאת מחר (לכן גם בעלי הדקדוק מכנים את ההוה זמן "בינוני", בין העבר לבין העתיד);

הצדיקים חיים כבר כעת בעתיד שכולו טוב, כאשר יתבטל היצר הרע ויתקיים היעוד של "את רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ".

איחוד ותיקון הנשמות

אכן, האתגר הוא לאחד יחד את כל סוגי הנשמות, לגלות כי צדיקים בינונים ורשעים מרכיבים יחדיו צבור אחד שלם, וכי עבר-הוה-עתיד הם שלמות אחת של הזמן. כאשר אנו ממליכים את ה' בראש השנה אנו מתקנים את כל חלקי הזמן בתודעה ש"ה' מֶלֶך, ה' מָלָך, ה' ימלֹך לעולם ועד".

בתודעה כזו מתברר כי הצדיק אינו רק 'מרחף' בעולם עתידי שכולו טוב, אלא מסוגל להמשיך עוצמה מן העבר הרחוק אל העתיד הקרוב – הוא מסוגל לתכנן את הצעד הבא שלו (העתיד הקרוב) בצורה מדויקת ומכוונת לרצון ה', תוך כדי שהוא שואב כח מנשמתו הטהורה וממסורת אבותינו (העבר הרחוק הפרטי והכללי).

לעומתו, בעל התשובה (שנתפס עד כה כרשע ה'תקוע' בעבר) מתקן את העבר הקרוב מכח העתיד הרחוק – מתוך הבטחון שבסופו של דבר, בסוף תהליך התיקון (הנדמה כעתיד רחוק), ה' יתקן את כל הנשמות, הוא מסוגל לפרש-מחדש ולתקן את חטאי האתמול שלו (העבר הקרוב) ולהפוך את הזדונות לשגגות ואף לזכויות.

נמצא שהצדיק זורם מהעבר (הרחוק) אל העתיד (הקרוב) והרשע-בעל-תשובה מהעתיד (הרחוק) אל העבר (הקרוב). שניהם יחד זורמים דרך נקודת ההוה ובכך מחדירים משמעות ועוצמה חדשה לעבודתו של הבינוני.

כל אחד מאתנו צריך לתפוס את עצמו כבינוני, שעליו להתמקד בעבודת ההוה, אך התודעה חובקת הזמן של עבר-הוה-עתיד מעניקה לנו בכל רגע (במיוחד בשנת תשע"ב) כח לעשות את הדבר הנכון, מתוך היכולת שלנו להתחזק מהעבר (וגם לתקן אותו) ולצפות את העתיד (ולשאוב ממנו כח). אז מתברר כי "אעשה לו עזר כנגדו" מתאר שלמות אחת, שכולה חיובית ורצויה – גוונים שונים ומשלימים בעבודת ה' ובתיקון מערכת היחסים בין כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא.

וחותמים בברכה: המספר המלא של שנת תשע"ב הוא 5772, המתחלק ב-26 – שם הוי' ב"ה. 5772 עולה 222 פעמים 26, וידבר פעמים הוי'. הביטוי "וידבר הוי'" מבטא קרבה וחבה של הקדוש ברוך הוא לישראל, כאשר ה' מביע את רצונו ומנהיג את עולמו בדבור ברור ומפורש. ביטוי זה חוזר בתנ"ך כולו מאה פעמים, רמז ל"מאה ברכות" (וכן "וידבר", 222, עולה שרש ברך) להן נזכה בטובו הגדול של ה' בכל יום ויום מימי שנת 5772 –  ברכות טובות בבני חיי ומזוני רויחי.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.