1

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל הרב יצחק שפירא

תקציר: לעם ישראל יש בעלות על ארץ ישראל במובן ההלכתי-ממוני-משפטי. מאמר שנדפס בחוברת הישיבה תשרי תשס"ט ומהווה תקציר מתוך מאמר נרחב יותר. כתב וערך: ר' יוסי אליצור.

א.   "ארץ ישראל מוחזקת היא"[1]

המשנה בבבא בתרא (קטז, ב) אומרת:

בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה: חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ושהיה בכור נוטל שני חלקים.

הגמרא שם (קיט, א) דנה בירושה הזו:

ושהיה בכור נוטל שני חלקים. ואמאי? ראוי הוא, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק! ... אמר רבה: ארץ ישראל מוחזקת היא.

כלומר: למרות שהכנענים שולטים בארץ ישראל – הארץ נחשבת מוחזקת ביד ישראל, ולא רק 'עתידה' להגיע אליהם בהמשך. זאת מפני שאברהם אבינו כבר קיבל את הארץ מהקב"ה, וכיבוש הכנענים לא מפקיע את הנתינה הזו.

מקור נוסף לזה קיים בגמרא בעבודה זרה (נג, ב):

אמר רב יהודה אמר רב: ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא גוי והשתחוה לה – אסרה. מנלן דאסרה? א"ר אלעזר: כתחילה של ארץ ישראל, דאמר רחמנא: (דברים יב) "ואשריהם תשרפון באש" – מכדי ירושה היא להם מאבותיהם, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו! ... אלא מדפלחו ישראל לעגל, גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודה זרה, וכי אתו גויים, שליחותא דידהו עבדי; הכא נמי ישראל שזקף לבינה, גליא דעתיה דניחא ליה בעבודה זרה, וכי אתא גוי ופלח לה, שליחותא דידיה קעביד...

כלומר: הכנענים לא יכלו לאסור את העצים שבארץ ישראל בהנאה כדין עבודה זרה, כיון שהעצים הללו לא שייכים להם אלא לעם ישראל (ורק בעקבות חטא העגל, שהוכיח ש"ניחא להו", נאסרו העצים). ולמרות שהכנענים כובשים ושולטים בשטח בפועל – אין זה מבטל את בעלות הארץ שניתנה לנו בזמן אברהם אבינו, והארץ נשארת שייכת לנו.

על פי זה כתב בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (ד, תקלו)  בשם רב נחשון גאון:

דקים להו לרבנן דאין כל אחד מישראל שאין לו ד' אמות בא"י. וא"ת נטלוה הגוים ואנן בגלות! קיי"ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל היא וא"י נקראת על שם ישראל, דאפילו בזמן שישראל שרויים על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן לצמיתות שנאמר "והארץ לא תמכר לצמיתות" וגו' וכתיב "לד' הארץ ומלואה" ועתידים אנו לחזור עליה ולירש אותה.

וכדברי הרב ש"י זוין (במאמר 'המלחמה')[2]:

'אין קרקע נגזלת' נאמר איפה בארץ ישראל אפילו כש'נטלוה הגויים' על ידי כיבוש מלחמה. אין כיבוש זה קנין, אלא גזלה. ואפילו הרמב"ם ושאר הפוסקים שנחלקו על סברא זו ש'אין כל אחד מישראל שאין לו ד' אמות בארץ ישראל' הרי זה מטעמים אחרים ('מי יאמר שיש לו חלק בארץ, ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו'[3]), אבל בגוף היסוד שאין כיבושם קנין לא נחלקו.

עלה בידינו שגם כאשר הגויים כובשים את ארץ ישראל – היא נשארת שייכת לעם ישראל, והגויים גוזלים בכל רגע בו הם משתמשים בארץ שאינה שלהם[4].

ב.   קנין לגוי להפקיע – בכיבוש הארץ

עד כאן נתבאר שארץ ישראל היא בבעלות עם ישראל לעולם, גם בזמן שכבושה תחת ידי אומות אחרות. ולפי זה נראה לכאורה שלגוים שתפסו את הארץ ע"י כיבוש אין כל בעלות על קרקעות בארץ וכל הקרקעות גזולות הן בידם.

אמנם בגמרא (גיטין מז, א) נחלקו האמוראים האם יש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר[5] (וכן נחלקו האם הגוי רשאי לחפור בורות בקרקע) – ומעצם הדיון הזה מוכח שיש לגוי בעלות על הקרקע, והמחלוקת היא רק האם קנינו של הגוי גורם שהגידולים יהיו פטורים ממעשר. ואמנם בגמרא היה אפשר לומר שמדובר רק במציאות שהגוי קנה קרקע מישראל[6], אבל הפוסקים דנו בסוגיא זו גם בהקשר למציאות השכיחה של כל גוי המחזיק בקרקע, גם כשלא קנה אותה מיד ישראל אלא מכח המלכות הכובשת את הארץ!

כך למשל דנו בדורו של הבית-יוסף על דיני שביעית ותרו"מ בפירות הגדלים בקרקעות של נכרים, וכן דנו בדבר בדורות האחרונים בהקשר ל"היתר המכירה". בכל הדיונים האלה מתייחסים הפוסקים לבעלותם של הגויים על קרקעות בארץ ישראל כמובנת מאליה – למרות שרוב הקרקעות הללו הגיעו לידי הגוים על ידי גזילת הכובש הגוי. ולא מצאנו אף אחד שיאמר שאין הפקעה ממעשר בקרקעות אלו כיון שהגיעו לידם בגזילה מעם ישראל.

והדבר תמוה: כיצד יכול גוי גזלן קרקעות להפקיע מעשר בקרקע שאינה שלו והיא גזולה בידו?

ומדברי הפוסקים ברור שלדעתם לענין זה מועיל הכיבוש, והגוי שמחזיק בקרקע מכח הכיבוש נחשב כבעלים. וכך כתב בעל ספר התרומה[7], והחזיק אחריו הסמ"ג[8]:

דשפיר קונים קרקעות ע"י כיבוש, ... וזו היא תקנה גדולה לדרים בארץ ישראל בזמן הזה, ליקח מתבואת הגוי אחר שנגמר... ואין להחמיר ולומר שגוים גוזלי קרקע הם וקרקע אינה נגזלת שהרי קנאום בכיבוש.

אמנם בספר תורת הארץ[9] כתב:

הקרקעות שכבשו גויים מישראל בארץ ישראל בכיבוש מלחמה יש אומרים דהוי כגזל בידם ולכולי עלמא אמרינן אין קנין[10]. ויש אומרים דהוי כאילו קנו הקרקע מישראל בכסף, ושייך בזה הפלוגתא דיש קנין ואין קנין.

אך נראה שרוב ככל הפוסקים הסכימו לדברי התרומה והסמ"ג בענין קנין כיבוש שמועיל בכל מקום, גם בארץ ישראל![11]

נמצינו עומדים בפני סתירה לכאורה בין דברי הגמרא לבין דברי הראשונים:

בגמרא מוכח שגם כאשר הגויים כובשים את הארץ – היא נשארת שייכת לעם ישראל, על כל המשמעויות הממוניות הכרוכות בכך; בעוד הראשונים כתבו שכאשר הגויים כובשים את ארץ ישראל – היא הופכת להיות שייכת להם ולכן הפירות הגדלים מופקעים מחיוב תרומות ומעשרות!

ג.     כיבוש

נאמר בגמרא (גיטין לח, א):

עמון ומואב טהרו בסיחון [רש"י[12]: לפי שנאמר: "אל תצר את מואב", וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל].

וכדברי הר"ן שם[13]:

עמון ומואב נטהרו בסיחון, כלומר דכתיב: 'אל תצר את מואב', וכן בעמון: 'אל תצורם', ואחר כך כשכבש סיחון את ארצם הותרה לישראל. דאף על גב ד'קרקע אינה נגזלת'[14] חזקת מלחמה שאני, וסיחון קנאה קנין גמור בחזקה שהחזיק בה על ידי מלחמה.

וכן בשולחן ערוך הרב (הלכות הפקר והשגת גבול, ג):

מלך, אפילו נכרי, שכבש איזו מדינה במלחמה קונה אותה עם כל הנהרות והיערים שבה.

ובמגן אברהם (או"ח, תחילת סימן תרמט):

כל ארבעה המינים פסולים בגזול ובגנוב, בין לפני יאוש בין לאחר יאוש – ומי שגזל על ידי כיבוש מלחמה קניה כדאיתא בגיטין דף ל"ח.

ד.    מה קורה בכיבוש הארץ

כשהגויים כובשים מאתנו את ארץ ישראל הם ­גוזלים קרקע שניתנה לנו על ידי ה' יתברך. נתינה זו של ה' אינה פוקעת לעולם כמו שמבואר בגמרות. ישיבה של גויים כאן היא גזילה בלתי פוסקת של הארץ. הגויים הצליחו לגזול אותה מאתנו, אך אין הם קונים את הבעלות הגמורה על הקרקע, כיון שבעלות זו היא של עם ישראל שאינו כלה לעולם על ארץ ישראל שאינה כלה לעולם. בעלות זו אינה פוסקת כיון שהיא מתחדשת בכל רגע על ידי השם יתברך. במלים אחרות: הגויים גוזלים מאתנו את ארץ ישראל בכל רגע מחדש. מצב זה דומה לקנין של בעלות לזמן על קרקע, כדברי הרמב"ם (הל' מכירה כג, ה-ו):

המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב – הרי זה מכירה, ומשתמש הלוקח בגוף כחפצו, ואוכל הפירות כל זמן המכירה, ובסוף תחזור לבעליה. ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן @279@קצוב ובין המקנה אותה לפירותיה? שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע, ולא יבנה ולא יהרוס; אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קניין עולם לעולם.