לחזור למוסר היהודי הרב יעקב יוסף

מאמר שפורסם בכלי התקשורת ע"י הרה"ג יעקב יוסף שליט"א בחודש חשון תש""ע, בהקשר להסכמה שנתן לספר 'תורת המלך'

 

שיבת עם ישראל לארץ מולדתו לוותה לרוב בטרור ערבי רצחני שזמם לחסל פיזית את הישוב היהודי בארץ ישראל. נסיעת המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני לפגוש את היטלר לצורך גיבוש דרכי פעולה לקראת השמדתם של יהודי ארץ ישראל רק הוכיחה מזימה זו. כמה שנים מאוחר יותר שיירת הל"ה נרצחה כולה על מזבח המוסריות המעוותת שהורתה להם לא להרוג ערבי זקן 'חף מפשע'.

Read Moreבאותה תקופה סיפר לי דודי נעים עובדיה שהשתתף כחבר האצ"ל בכיבוש כפר המרצחים דיר יאסין: "כשבאנו לכבוש את הכפר יצאה אלינו אשה עם ידים מורמות ואנשי ההגנה שהשתתפו בפעולה הורו שלא לירות בה וכשהתקרב אליה מפקד הפעולה היא שלפה רובה וירתה למוות במפקד הפעולה". הסתבר ש"האשה" לא הייתה אלא מחבל מחופש שהבין שכוחותינו לא פוגעים בנשים וכך שילם בחור צעיר בחייו על מוסר מעוות.

מיד אחרי הכרזת המדינה פלשו צבאות ערב יחד עם כנופיות מרצחים וזממו להשמיד את המדינה הצעירה, כאשר לא קשה לנחש מה היה גורל היהודים אילו נצחו הערבים... מספרית וצבאית לא היה למדינה הצעירה סיכוי לשרוד, אך בורא עולם נתן רבים ביד מעטים ומדינת ישראל הוקמה ב'גבולות אושויץ' כפי שכינה אותן בצדק אבא אבן. כנופיות פדאיון חדרו כמעט מדי ערב למדינה הצעירה גנבו, בזזו, ורצחו. מדינות ערב סרבו לקבל את קיום המדינה היהודית והתאחדו כעבור 19 שנה להשמיד את מדינת ישראל. רדיו קהיר הלהיט את ההמונים הנבערים והצהיר בפירוש על סופם הקרב של היהודים.

במדינה שררה אווירת נכאים, נחפרו קברים, קודשו בתי עלמין, והצפי היה למאה אלף הרוגים (!). למרות הנהגה מגומגמת ומבולבלת בראשות לוי אשכול ויצחק רבין, סייע בורא עולם ובאורח נס הושמדו צבאות ערב על ידי חיילי צה"ל, ועם ישראל קיבל במתנה את רוב ארץ ישראל אליה ערג אלפיים שנה. שבנו אל הכותל ומערת המכפלה, אל קבר רחל ויוסף בנה. אל הר הזיתים המנותץ, ליהודה ולשומרון. מפתחות הר הבית נמסרו במעשה איוולת לוואקף על ידי משה דיין שלא צפה את ניצול המקום להסתה מתמדת נגד יהודים. זו היתה הבעיטה הראשונה במתנת השמיים שהוענקה לעם ישראל אך לא האחרונה.

כבר באותם ימים קמו אנשי שמאל קיצוניים והזויים ותבעו להשיב את השטחים לאויבים כמובן תמורת פיסת נייר הקרויה במחוזותינו "הסכם שלום". סכנה למדינה?! הצחקתם את ליבוביץ ואבינרי, העיקר שלא יהיה כיבוש 'לא מוסרי'!

עם גבור הטרור הערבי ובעיקר אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, דאגו אנשי השמאל הקיצוני להטיף (בעיקר בתקשורת נחלת אבותיהם) כנגד המתיישבים כאילו הם אלו האשמים בפרעות. כל נסיון של צה"ל לנצח את זורקי האבנים והבקתבי"ם נתקל בהלשנות ובצילומים, בבג"ץ ובבצלם. בתעמולת הבחירות של מפלגת העבודה נראתה מורה שטענה כי היא מתביישת לראות חיילים רצים אחרי ילדים במחנות פליטים... 'איפה המוסריות' שאלה המורה.

עקב הפיצול הרב בימין ניצח יצחק רבין שהומר"ץ על ידי פרס, שריד, וביילין. רב המרצחים ערפאת הובא לכאן עם 40,000 מחבלים חמושים כאשר הוסבר לעם בכלי התקשורת כי ערפאת ומרצחי הפת"ח יילחמו בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם. גם נאומו של ערפאת במסגד ביוהנסבורג שהסכם אוסלו יופר וכי הוא מהווה שלב בדרך לחיסולה של מדינת ישראל, נענה על ידי יצחק רבין בשחצנות ישראלית טיפוסית "אז הוא אמר".. כשבני בגין ניסה לעורר דיון בנאום, הסבירו דוברי השמאל כי 'הנאום נועד לצרכי פנים'.. משל היה ערפאת ראש ממשלה ישראלי המבטיח הבטחה גרידא לצרכי בחירות. מפגיני הימין הוכו בברוטאליות וטענתם כי מוקמת מדינת טרור בליבה של מדינת ישראל נענתה בבוז. זמן מה לאחר הנסיגה מעזה בישר רבין לציבור כי 'אף קטיושה לא שוגרה מעזה' כפי שטענה תעמולת הימין... הרבנים הוצגו כהזויים ומטורפים – והשמאל התהדר בנוצות יונת השלום.

ההסכמים לוו כמובן בערבויות והבטחות מצד ארה"ב ושאר העולם שערבו לכך שהרשות תהיה מפורזת מנשק, ערבויות שבעת מבחן התגלו כחסרות משמעות. וכך צבא המרצחים כונה "משטרה" ומסירות הערים למחבלים כונו "פעימות". מכבסת מילים לכניעה לטרור והבאתו לפתח בתינו!

בדרך אוסלו המשיך גם בנימין נתניהו שמסר את חברון וחתם על הסכמי וואי. בראשית כהונתו פרצו מהומות מנהרת הכותל בהם נתקלנו שוב במוסר מעוות מבית מדרשו של דורון אלמוג אלוף פיקוד הדרום שסיפר לאב השכול משה קינן במהלך השבעה על בנו אביהו הי"ד: "במהלך המהומות התנפל על הכח שבפיקודי המון פלסטיני ובתוכו צלפים ופתאום אני רואה חייל לצידי שנופל ונהרג, ומיד אחר כך עוד אחד... ועוד אחד...". אלמוג אמר כי הדבר הכי קל היה לקחת רובה ולרסס את הפורעים אך לא עשיתי זאת וזו מוסריות! שוב נפלו חיילים בשם המוסר המעוות. נתניהו הפסיד, ואהוד ברק נבחר. הנסיעה שלו לוועידת קמפ דיוויד חשפה את פרצופו הרצחני של ערפאת עת סרב להצעתו הנדיבה ופצח במרחץ דמים.

כנופיות מרצחים ובראשם "שוטרים" פלסטינים התקיפו את מתחם קבר יוסף בשכם ופצעו קשות את לוחם צה"ל מדחת יוסף שהחל לאבד דם רב, אך הרמטכ"ל שאול מופז הורה – במפגן טמטום טיפוסי במסווה של מוסר מזויף –שלא לחלץ חייל מדמם מחשש שפעולת חילוץ עלולה להביא להרג פורעים... כשהחייל דימם למוות מופז שוחח עם ג'יבריל רג'וב שיעזור לחלץ את החייל... מדחת יוסף נהרג לחרפת מדינת ישראל מאיבוד דם. כמו אז גם היום מעדיף מופז דיבורים והסכמים עם מחבלים.

ברק הודח, ושרון הומלך. "איפוק זה כח" הסביר שרון. רק כאשר עברו הערבים כל גבול בטבח שנערך בליל הסדר במלון 'פארק' נזכר שרון לתת לצה"ל לנצח. שטחי הרשות נכבשו במבצע "חומת מגן". בעיר ג'נין כיתרו חיילי צה"ל קבוצת מחבלים שהתבצרו בכמה מבנים והסתייעו בילדים פלסטינים שלחמו לצידם. חיל האויר יכל בקלות להשמיד את המתחם מהאוויר אך בנימין בן אליעזר הורה 'לטהר' את המבנים עם כוחות קרקע מה שהוביל למותם של 14 לוחמים שוב בשם המוסר המעוות, ומחשש לפגיעה ב'חפים מפשע'.

'טיהור מבנים' כמו גם פסיקות בג"ץ כנגד הריסת בתים ששימשו מחסה למחבלים, והאיסור על שימוש במגן חי וב'נוהל שכן' – כל אלה הובילו למותם של עשרות חיילים על מזבח המוסר המזויף. הגיע הזמן לומר בבירור: המוסר המזויף הורג אותנו!

 

הספר שחיבר הרב שפירא נועד להבהיר מהי עמדת ההלכה והמוסר היהודי בלחימה בקמים עלינו לכלותינו. אמנת החמאס הקוראת להשמדת העם היהודי ותמיכת הציבור הפלסטיני בבחירות בתנועה זו ובמצעה, מוכיחים כאלף עדים שרצונם של שכנינו בהשמדתנו. השלטים "סכנת חיים" המוצבים בכניסות לשטחי הרשות אינם מזימה ציונית להכפשת הציבור הפלסטיני, עובדה: אף אחד מהם לא תבע דיבה את מדינת ישראל.

יחד נעמוד כחומה בצורה ונחזק את ידם של חיילי ישראל ונעניק להם את התוקף המוסרי להשמיד את האויב הקם עלינו לכלותנו, בנחישות וללא שום רגישות. כפי שארה"ב נוהגת באפגניסטן ובעיראק, וכמו שנהג חוסיין במלחמתו בפלסטינים, ובאותן שיטות בהן לחמו בנות הברית בגרמניה הנאצית. כן, אני יודע. גם בדרזדן[א], הירושימה, ונגסאקי היו ילדים חפים מפשע ובלתי מעורבים. 

 



[א] בשלהי מלחמת העולם השניה הפציצו ארה"ב ואנגליה במשך שלשה ימים את העיר דרזדן בגרמניה. רבבות נהרגו.